תלתליה האדומים של זויה מוקפים בפניה כמו להבות, והשפתון האדום שלה רק מדגיש את האש שלפניך, אש שאסור לשחק איתה. היא יודעת איך להיות מרשימה בלי תנועה מיותרת – רק מבט חטוף מעבר לכתפה, וכבר שכחת למה באת לכאן. היא לוקחת את הזמן שלה כי היא יודעת שתנועה איטית משאירה יותר עקבות. התנוחה שלה היא פיתוי ישיר, שתיקתה הזמנה לפרטיות. היא לא מישהי שמצהירה דברים בקול רם. היא מישהי שמדברים עליה בלחישות, עם רעד בקולה. אתה רוצה להיות לבד איתה, גם אם אתה לא יודע אם אתה יכול לסבול את זה. ברגע שזויה מתקרבת, היא מטשטשת את הגבול בין מציאות לפנטזיה.