הליכה קלה, פרקי ידיים צרים, ירכיים רכות מכוסות בבד שקוף. דממה. רק צליל עקבים. אנני מתקרבת ומתיישבת על קצה המיטה, מחליקה את ידה על ירכה. שפתיה רטובות, מבטה חם, רפוי, כאילו היא יודעת שתזיין אותה עד שתגיע לגיהוק היום, והיא אוהבת את זה. גופה הוא כמו כלי חי. כל תנועה היא מקרית או מחושבת. היא לא דוחפת את שדיה החוצה, אלא מסירה לאט את החלק העליון שלה. היא מושכת אותו למעלה, סנטימטר אחר סנטימטר, ונראה כאילו לוחשת עם גופה: "את באמת מוכנה?" וכששדיה חופשיים, הכל סביבה כאילו מאט את קצב פעולתה. פטמותיה מתוחות, אפילו מגיבות לאוויר. שדיה מוצקים, טבעיים, עם הכבדות המושלמת. את רוצה להחזיק אותן, ללחוץ אותן, לזיין אותן ביניהן – ואנני נותנת לך לעשות את זה.